פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואח' נ' פלקסר ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לחייב את המשיבים, כתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק בורר ובהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), להפקיד בקופת ביהמ"ש דמי שימוש בדירות בסך 234,063 ש"ח שנקבעו בפסק הבוררות שניתן ע"י כב' הבורר אמנון שטרסנוב ביום 18.1.12 (להלן: "פסק הבוררות") וסכום של 110,000 ₪ שנקבע בפסק הבוררות שעל המשיבים לשלם כשכר טרחה והחזר הוצאות. כן מבוקש להפקיד בקופת ביהמ"ש את התמורה החודשית שמקבלים המשיבים מהשכרת הדירות מיום מתן ההחלטה בבקשה זו ועד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הבוררות.

2.פסק הבוררות שניתן כנגד המשיבים חייב אותם לסלק ידם מדירות מס' 44 ו – 35 בבניין "דולב" (להלן: "הדירות") ולמוסרן למבקשות כשהן פנויות מכל חפץ או דייר. עוד קבע כב' הבורר כי על המשיבים לשלם למבקשות דמי שימוש בגין הדירות אליהן פלשו שלא כדין. כן נקבע כי המשיבים ישלמו למבקשות, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 30,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי במסגרת רע"ב 31149-02-12 על פסק הבוררות, שנסמכה על הטיעון כי נפלו בפסק הבוררות מספר טעויות יסודיות שגרמו לעיוות דין ולחילופין, על שלוש עילות לביטול הפסק לפי סעיף 24 לחוק הבוררות.

כב' הש' י' שיצר קבעה כי:

"לאחר עיון בפסק הבורר, בטענות הצדדים ובמסמכים, נחה דעתי כי הבורר ניתח כראוי את הראיות וממצאיו העובדתיים מבוססים היטב. טעות יסודית ביישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין, מצאתי רק בנקודה אחת, והיא סוגיית ההשבה ההדדית לאחר ביטול ההסכם, שכלל לא נדונה ע"י הבורר. כמו כן, לא מצאתי כי נתקיימו העילות לביטול הפסק שבסעיפים 24(3), 24(5) ו – 24(10) לחוק הבוררות" .

כב' הש' שיצר הורתה לצדדים לחזור לבורר על מנת שיטענו בפניו בסוגיית ההשבה והוא ישלים את פסקו בסוגיה זו בלבד.

במקביל להליכי הבר"ע, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות. כב' הש' י' שיצר דחתה את הבקשה ובהחלטתה מיום 19.7.12 קבעה כי: "אין מקום לעיכוב ביצוע. המבקשים מתגוררים בדירות נשוא המחלוקת ואין הן קורת הגג שלהם. המבקשים ממשיכים לגבות את דמי השכירות מבלי למלא את פסק הבורר. באם יזכו בערעורם יוכלו לממש את המגיע להם, ואין חשש שיגרם להם נזק".

בפסק הבוררות המשלים שניתן ביום 17.3.13 לאחר קבלת תגובות בכתב, קיום דיון ביום 19.12.12 וסיכומים משלימים בכתב מטעם הצדדים (להלן: "פסק הבוררות המשלים"), קבע הבורר באשר לסוגיית ההשבה כי "המחסן הנדון מעולם לא הועבר לרשות התובעות (המבקשות בענייננו – הוספה שלי א.כ.), וממילא את שלא נעשה – אין להשיב". כן נדחתה דרישת המשיבים לקבלת דמי שימוש ראויים בגין השימוש במחסן ממספר טעמים, בין היתר, מהטעם העובדתי שהמבקשות מעולם לא קיבלו את המחסן לרשותם ולא עשו בו שימוש.

בסיכומו של דבר קבע כב' הבורר כי "...חובת ההשבה עפ"י הדין קויימה במקרה דנן – בין אם נוכח קביעתי דלעיל כי המחסן מעולם לא נמסר לחזקת התובעות ולא הועבר לבעלותן, ובין נוכח המצב העובדתי דהיום ולפיו, אין לתובעות כל חלק ונחלה במחסן הנדון, והוא עומד כולו לרשות הנתבעים, הנתבעים אף אינם זכאים לפיצוי כספי כלשהו, מהטעמים המפורטים לעיל".

כב' הבורר הדגיש כי "פסק הבורר אושר בעיקרו על-ידי בית המשפט המחוזי, למעט סוגיית ההשבה. מתקבל הרושם המצער שהנתבעים עושים ככל שביכולתם על-מנת להימנע מלקיימו, הם מבקשים לפתוח את הליך הבוררות מראשיתו ואף ממשיכים לגבות דמי שכירות לא להם מהדירות".

במסגרת פסק הבורר המשלים כב' הבורר אף נעתר לבקשת המבקשות והורה כי דמי השכירות החודשיים שנגבו וייגבו ע"י המשיבים עבור הדירות החל מיום 1.1.13, יופקדו בחשבון נאמנות שייפתח במשותף ע"י ב"כ הצדדים. הבורר נימק את היעתרותו לבקשה כדלקמן: "נוכח מסקנותיי דלעיל, לפיהן אין הנתבעים – המשיבים זכאים לכל פיצוי או השבה, שכן המחסן היה ונשאר בחזקתם הבלעדית, וכן נוכח העובדה שפסק הבוררות ניתן כבר לפני למעלה משנה, וטרם מומש, כאשר קיים חשש סביר כי ההליכים המשפטיים בתיק זה לא יסתיימו גם בהחלטה זו – הנני סבור כי מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשת התובעות – המבקשות".

2.תמצית טענות המבקשות:

א.העובדה כי בידי המבקשות פסק בוררות ארוך ומנומק מטה את מאזן השיקולים, באופן טבעי לטובתן של המבקשות.

ב.טענות המשיבים בכל הנוגע לאישור פסק הבוררות המשלים קלושות וסיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות אינם גבוהים, בלשון המעטה.

ד. אין לטענות המשיבים כנגד הפסק המשלים, דבר עם פסק הבוררות שניתן.

ה. בהתאם לפסק הבוררות, המשיבים פלשו בכוח הזרוע לדירות לא להם והם משכירים דירות אלה לאחרים. כמו כן, בפסק הבוררות המשלים קבע כב' הבורר כי על המשיבים להפקיד את דמי השכירות בחשבון נאמנות משותף של ב"כ הצדדים. אולם, המשיבים לא עשו דבר על מנת שניתן יהיה להבטיח את ביצוע החלטת הבורר.

התנהלות המשיבים מלמדת כי הם עושים ויעשו הכל על מנת להכשיל את ביצוע האמור בפסק הבורר.